גזר דין בתיק ת"פ 48310-02-11

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של פזיזות ורשלנות, נהיגה ללא רישיון וביטוח, ברכב שאינו רשום באזור ובריבוי עבירות של שהיה בישראל שלא כדין.

2.  ביום 22.2.11 לאחר חצות, נהג הנאשם ברחובות מזרח ירושלים, כשניידת עוקבת אחריו וכורזת לו לעצור תוך הפעלת אורות מהבהבים. כשהבחין הנאשם בניידת הגביר את מהירות נסיעתו, החליק בסיבובים, נסע בניגוד לתנועה, עקף באופן מסוכן רכב שנסע לפניו וגרם למכונית אחרת שבאה מולו לסטות ימינה ולעלות על המדרכה כדי למנוע התנגשות.

3. הנאשם נהג ברכב למרות שמעולם לא היה בעל רישיון נהיגה וללא ביטוח, ומבלי שהיה לו היתר מאת מפקד כוחות צה"ל באיו"ש לנהוג בו.

4. הנאשם שהה בישראל לאורך שנים ללא היתר, וביום 6.3.12 נתפס בעיר העתיקה מבלי שהיה לו היתר לשהות בישראל.

5. ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם עונש מאסר שלא יפחת משלושים חודשים ומאסר על תנאי מרתיע, וכן פסילה מלקבל רישיון לשנתיים וקנס, בהדגישו את הצורך להילחם בנגע תאונות הדרכים הנגרמות מרשלנות, קל וחומר כשמדובר באדם שנהג במכוון באופן שמסכן אנשים, כדי להימלט מניידת שדולקת אחריו, כשמעולם לא היה לו רישיון לנהוג, גם לא בשטחים.

6. ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט להסתפק בימי מעצרו של הנאשם, כשישה וחצי חודשים, שכן לטענתו הנאשם קנה רכב מקולקל כדי לתקנו ולמכור אותו. הנאשם החליט לנהוג ברכב כדי לקנות תרופה לבתו החולה. לטענת בא-כוחו (והתביעה לא חלקה על כך) בתו חולת סרטן במצב קשה. עוד הדגיש, כי נסיבות האירוע אינן פשוטות. ציין כי לא נגרמה תאונה בעקבות מעשיו של הנאשם ואיש לא נפגע, שכן דובר בשעת לילה מאוחרת.

כמו כן, הנאשם הורשע בעבירת עוון ולא בסיכון אדם הנאשם נשוי ואב לארבעה ילדים, אשתו וילדיו תושבי ישראל, הוא חי בישראל שנים למרות שבקשתו לאיחוד משפחות סורבה.          לאור האמור באישום הראשון נעצר הנאשם ושוחרר בתנאים וכעבור שבועיים שב לישראל לבקר לטענתו את בתו החולה ושב ונעצר, ובחר שלא להשתחרר בתנאים שנקבעו לו כדי שסכום ההפקדה ישמש לצורכי משפחתו. עוד הוסיף, כי זה מאסרו הראשון וכי יש לו הרשעה אחת בעבירת הכשלת שוטר משנת 97' ומאז זוהי מעידתו היחידה.

ב"כ הנאשם הציג בפניי מסמכים המעידים על כך שבתו חולה במחלה קשה ומטופלת בהקרנות וכן עוברת הליך שיקומי לאחר שנכרת מגזע מוחה גידול.

7. הנאשם ביקש מבית המשפט להתחשב בו בשל בתו החולה והצורך לפרנס את בני משפחתו  כטבח ברמאללה.

8. מעשיו של הנאשם חמורים, עבירה של נהיגה ללא רישיון וביטוח כשלעצמה הנה חמורה, מה גם שנלוו למעשיו עבירות חמורות נוספות של נהיגה פוחזת ושהייה בישראל במשך שנים שלא כדין. הנאשם סיכן במעשיו את עוברי הדרך ובדרך נס איש לא נפגע.

9. ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מורד אבו לבן (ניתן ביום 8.5.07), בית המשפט העליון הדגיש כי יש להחמיר בעבירות של נהיגה בפסילה שכן הנוהג מסכן במעשיו את הציבור ומפגין זלזול בשלטון החוק. 

עוד קבע בית המשפט העליון, כי השיקול המרכזי שעל בית המשפט לשקול הוא הרצון  להתמודד עם התופעה של נהיגה בזמן פסילה ולשגר באמצעות ענישה מחמירה מסר ברור שיש בו כדי להרתיע את ציבור הנהגים. (ראה גם רע"פ 8253/10 , ניתן ביום   9.1.11). קל וחומר שיש להרתיע נהגים שכלל לא הורשו לנהוג ומעזים לנהוג כשאין בידם רישיון כדין.

10. אשר לעבירה של נהיגה פוחזת, אף בעניין זה קבע בית המשפט העליון מפי כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 3348/10 מדינת ישראל נ' חאתם   אסקאפי (ניתן ביום 4.8.10), כי מדובר בעבירה חמורה אשר יש בה כדי לסכן את חייהם של שוטרים ודחה את בקשת ב"כ הנאשם להקל בעונשו של הנאשם בשל נסיבותיו האישיות.

11. רק לאחרונה בית משפט העליון בע"פ 3757/12 (ניתן ביום 20.6.12) שב והדגיש כי מרדפים המסכנים חיי אדם הם בגדר "מכת מדינה" ובהתאם נפסק כי יש להחמיר את עונשם של אלו המסכנים את שלום הציבור במסגרת נהיגה פראית ומסוכנת ושבו וחזרו על ההלכות שנקבעו בע"פ 7798/08, ע"פ 10340/07 ובע"פ 2079/06, לפיהן על בית המפשט להרים את תרומתו לביעור תופעה זו, בה כרוכים לא רק סכנה לכלל, אלא גם זלזול מופגן ובוטה בחוק ובאלה השוקדים על אכיפתו.

12. הנאשם לא רק שנהג באופן שעלול לסכן חיי אדם, אלא אף עשה זאת בשעה שאינו מורשה כלל לנהוג וללא ביטוח.

13. לפיכך, כאשר אני שוקלת מחד את הסיכון הרב הטמון במעשי הנאשם, הצורך בהרתעת הרבים ובהרתעת הנאשם ומאידך את העובדה שהנאשם לקח אחריות למעשיו, הביע חרטה, את הנסיבות שהובילו לביצוע העבירה, נסיבותיו האישיות של הנאשם, מצבו המשפחתי הקשה כאשר אשתו וילדיו אינם מתגוררים עמו ובתו חולה במחלה קשה  והעובדה כי מדובר באדם נורמטיבי שזהו מאסרו הראשון, החלטתי לא למצות עימו את מלוא חומרת הדין ולגזור עליו את העונשים הבאים:

                       א.   מאסר של  10 חודשים מיום 6.3.12 ובניכוי ימי מעצרו מיום 22.2.11-27.2.11.

                       ב.   4 חודשים מאסר.  הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו על העבירות בהן הורשע.

                        ג.    אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים. הנאשם פטור מהפקדת רישיון נהיגה. מועד הפסילה יחול מיום שחרורו.